טימור: סיוע הומניטרי הוא עניין של הגנה על כבוד האדם.

נורטין טיימור, ראש אגודת באטמן "קרוואן התקווה", הפנה את תשומת הלב למשברים באזורים שונים, ביניהם עזה, סודן, תימן, סוריה, אפגניסטן, לבנון ואיראן.

טיימור הצהיר כי אין להגביל את הסיוע ההומניטרי לתמיכה חירום, אלא שיש להגביר את המאמצים כדי לאפשר לאנשים להפוך לעצמאיים באמצעות פרויקטים בני קיימא.

לרגל יום ההומניטרי העולמי ב-19 באוגוסט, נורטין טיימור, נשיא אגודת "קרוואן באטמן התקווה", העריך את המצב ההומניטרי באזורי משבר עולמיים, וקבע כי מלחמה, רעב, הגירה כפויה ובעיות בגישה לשירותי בריאות משפיעים על מיליוני אנשים.

בהצהרה בכתב לכתב ILKHA, אמר טיימור, "למרבה הצער, משברים הומניטריים מעמיקים ונמשכים בחלקים רבים של העולם כיום.

בעזה, סודן, תימן, סוריה, אפגניסטן, לבנון, איראן ואזורים שונים אחרים, מלחמה, רעב, עקירה בכפייה ובעיות בגישה לשירותי בריאות משפיעים על מיליוני אנשים.

"על פי נתוני האו"ם, מאות מיליוני אנשים ברחבי העולם יזדקקו לסיוע הומניטרי בשנת 2026", אמר.

טימור, שציין כי אירועים באזורים כמו עזה וסודן הרחיבו את היקף מושג הסיוע ההומניטרי, אמר: "מה שקורה באזורים כמו עזה וסודן מראה לנו שסיוע הומניטרי אינו עוד רק עניין של מזון או בריאות; זהו עניין של הגנה על זכות האדם לחיים, מחסה, ביטחון וחיים בכבוד."

לכן, הקהילה הבינלאומית צריכה לפעול מהר יותר, בצורה הוגנת יותר ועקבית יותר לנוכח משברים", אמר.

"ארגונים לא ממשלתיים אסלאמיים מבצעים עבודה חשובה", אמר טיימור, בהתייחסו לעבודתם של ארגונים לא ממשלתיים אסלאמיים באזורים שנפגעו ממלחמה, רעב ואסונות טבע. "הודות לכוח העבודה המתנדב שלהם ולתרבות הפילנתרופית שלהם, ארגונים לא ממשלתיים אסלאמיים מבצעים עבודה חשובה בחלקים רבים של העולם."

"עם הבנה זו, כ"שיירת התקווה", אנו שואפים להגיע לנזקקים לא רק בטורקיה אלא גם מאפריקה ועד עזה", אמר.

טיימור הצהיר כי מאמצי הסיוע המתמשכים אינם מוגבלים אך ורק לסיוע במזון, והוסיף: "כאומוט קרוואני (שיירת התקווה), מתן סיוע לנזקקים הן בארץ והן בחו"ל היא דוגמה קונקרטית לכך".

"העבודה שלנו אינה מוגבלת לסיוע במזון; היא כוללת גם תמיכה ביתומים, שירותי בריאות, חינוך, דיור, מים נקיים ופרויקטים בני קיימא", אמר.

"הבעיות הגדולות ביותר בשטח הן סכסוכים וסיכוני ביטחון", המשיך טיימור, והתייחס לאתגרים העומדים בפני עובדי סיוע הומניטרי בשטח: "הבעיות הגדולות ביותר בשטח הן סכסוכים וסיכוני ביטחון".

"חוסר היכולת של צוותי סיוע להגיע לאזורים, הגבלות בגבול ובנקודות מעבר, הרס כבישים ותשתיות, עיכובים באספקת סיוע וחוסר היכולת להבטיח גישה הומניטרית בטוחה באזורים מסוימים יוצרים בעיות חמורות." טימור ציין גם כי עובדי סיוע הומניטרי עומדים בפני סיכונים, והוסיף: "יתר על כן, לא מקובל שעובדי סיוע הומניטרי הופכים גם הם למטרות."

"יש לשמור על סיוע הומניטרי מחוץ לחישובים פוליטיים, ועובדי סיוע חייבים להיות מוגנים במסגרת החוק הבינלאומי", אמר.

"סיוע חירום מציל חיים; אך יש ליצור גם פתרונות מתמשכים." טימור הדגיש כי יש לתמוך בסיוע הומניטרי על ידי פרויקטים ארוכי טווח, ואמר: "סיוע חירום מציל חיים; אך חשוב באותה מידה למנוע מאנשים להזדקק כל הזמן לסיוע."

לכן, במאמצי סיוע, חשוב באותה מידה להקים מערכות המאפשרות לאנשים לעמוד על רגליהם, כמו שחשוב פשוט "לתת להם דגים".

חינוך, הכשרה מקצועית, תשתיות בריאות, מים נקיים, חקלאות, דיור ופרויקטים של ייצור בקנה מידה קטן הם בעלי חשיבות רבה בהקשר זה.

"עבודת "קרוואן התקווה", כגון בארות מים, תמיכה ביתומים, פרויקטים של בריאות וחינוך, הן דוגמאות להבנה זו." "טוב לב אינו חובתם של מעטים, אלא האחריות המשותפת של החברה." טימור קבע כי יש לחזק את המודעות לסיוע הומניטרי ולהתנדבות בקנה מידה עולמי, ואמר: "קודם כל, יש לשנות את תרבות הסיוע מרגישות שזכורה רק בעתות משבר."

"יש לחזק את המודעות לצדקה, לשיתוף, להתנדבות ולכבוד האדם בכל שכבות החברה, מילדים ועד צעירים", אמר.

טיימור, שהדגיש את חשיבות פיתוח היכולות המוסדיות של ארגונים לא ממשלתיים והכשרת מתנדבים, סיכם את דבריו בהצהרות הבאות: "בנוסף, יש להגדיל את היכולות המוסדיות של ארגונים לא ממשלתיים, יש להכשיר מתנדבים באופן מקצועי ולשפר את שיתוף הפעולה בין ציבור לארגונים לא ממשלתיים."

הפילוסופיה שלנו באומוט קרבאני (שיירת התקווה) מבוססת גם היא על התנדבות.

כי אנו מאמינים שעשיית טוב אינה משימה של בודדים, אלא אחריות משותפת של החברה.

העבודה שנעשתה בבאטמן במשך שנים מבוססת על תרבות זו של סולידריות התנדבותית."

מקור: אילחה